פסק-דין בתיק ע"א 1477-01-10

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא, בת.א 40972/05, ביום 16.11.09, במסגרתו התקבלה תביעת משיב 1, יהושע יוסף, לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים, ובית המשפט חילק את האחריות לנזק בין המערערת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, עליה הוטלה 60% מהאחריות, לבין משיבים 2 - 3, עליהם הוטלה 40% מהאחריות.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         מדובר בתאונת דרכים שנטען כי ארעה ביום 04.07.04 (להלן: "התאונה"), בה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב המשיב 1, יהושע יוסף (להלן: "התובע" או "המשיב 1"), מסוג ג'יפ מרצדס (מ.ר. ...), שבוטח בביטוח מקיף אצל המערערת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערת"); ורכב המשיב 2, דורון אליס (להלן: "המשיב 2"), מסוג רובר פרטית (מ.ר. ...), שבוטח אצל משיבה 3, שומרה חברה לביטוח (להלן: " המשיבה 3").

2.         התובע טען בפני בית משפט קמא, כי משיב 2 נהג את רכבו בכביש המחבר את כפר סבא מזרח עם הוד השרון ממזרח למערב, ופנה שמאלה בצומת מרומזר כאשר האור ברמזור היה אדום, וכאשר מהכיוון הנגדי התקרב רכב התובע שנסע כחוק באור ירוק, נהוג על ידי אדם בשם יוסי זגורי (להלן: "זגורי"), ושני כלי הרכב התנגשו.

3.         לרכב המשיב 1 נגרם נזק כבד, בסך של כ-100,000 ש"ח, אולם הוא לא תיקן את הנזק, ומכר אותו לצד ג' (אדם בשם עומר קפלן). לרכב המשיב 2 נגרם נזק נמוך יותר, בסך של כ-20,000 ש"ח, כאשר משיב 2 תבע וקיבל את נזקיו מחברת הביטוח שלו, המשיבה 3.

4.         פניית משיב 1 אל משיב 2 ומשיבה 3 לקבלת פיצוי בגין נזקיו נדחתה, ועל כן הוא פנה למבטחת שלו, המערערת, ותבע את הפעלת פוליסת הביטוח המקיף ודרש לקבל פיצוי על נזקיו. ואולם פנייתו לא זכתה לתגובה, ועל כן הגיש את התביעה נשוא הערעור.

5.         בתביעה נשוא הערעור שתי המבטחות טענו כי מדובר בניסיון להונאת חברות הביטוח וקבלת כספים במרמה. המערערת הכחישה את הנזקים הנטענים, וטענה כי משיב 1, או מי שנהג ברכב מטעמו (זגורי), הוא תובע סדרתי וכי מדובר בתאונה מבויימת, וכי היא פטורה מכל תשלום. גם משיבה 3 טענה כי מדובר בתביעה כוזבת, וכי מדובר בקנוניה או בתיאום גרסאות, תוך שפירטה את הספקות והתהיות עליהן היא מתבססת.

משיב 2 הכחיש את עצם קרות התאונה, ולחילופין טען שהאחריות היא על משיבה 3, שביטחה את רכבו.

6.         בית משפט קמא, על אף תמיהות אותן מצא בגרסת משיב 1, קבע, כי לא הוכחה המרמה, וקיבל את התביעה, תוך שחילק את האחריות בין הנהגים המעורבים.

טענות הצדדים בערעור

7.         המערערת טוענת כי על אף שמדובר בקביעות שבעובדה, הרי שמקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם על ערכאת הערעור להתערב, שכן המסקנות שהסיק בית משפט קמא מהעובדות ומהראיות שהיו בפניו - מוטעות, כי משיב 1 לא עמד בנטל הראשוני להוכחת תביעתו, וכי מדובר בתאונה מבויימת ובניסיון מרמה כלפי חברת הביטוח.

יצוין, כי משיבה 3 הצטרפה לטענות המערערת בכל הנוגע לשאלת החבות, וגם לטענתה לא הוכח מקרה הביטוח ומדובר במרמה. לחילופין, טענה משיבה 3 כי בצדק הוטלה עליה אחריות נמוכה מזו שהוטלה על המערערת.

8.         מנגד, טוען משיב 1 כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, ולא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות כלשהי. עוד לטענתו, הוא הוכיח תביעתו, ולא יכולה להיות מחלוקת על קרות התאונה, והנזק הוכח בחוות דעת, כאשר לא הוגשה כל חוות דעת נגדית, וכאשר המערערת עצמה הודתה בכך שמדובר במחלוקת על גובה הנזק בלבד. לבסוף, טוען משיב 1 כי לא הוכחה מרמה.

9.         לטענת משיב 2 אין מחלוקת כי אין כל טענה כלפיו בערעור, וכי אין הוא מעורב במעשה המרמה הנטען.

ד י ו ן

10.       לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

11.       כאמור, על אף תהיות כאלו ואחרות העולות מחומר הראיות, קבע בית משפט קמא כי התאונה אכן ארעה, וכי חברות הביטוח לא עמדו בנטל ההוכחה המיוחד להוכיח מרמה. עוד קבע בית המשפט כי הוכח נזק בסך של 109,772 ש"ח, וחילק האחריות בין המערערת - 60%, לבין משיבים 2 ו-3 - 40%, וזאת לאחר שקבע כי משיב 1 לא הוכיח שזגורי (שנהג ברכבו) נכנס לצומת באור ירוק וכי משיב 2 נכנס באור אדום, אך הוסיף וקבע כי אין מחלוקת שמשיב 2 לא נכנס לצומת באור ירוק מלא.

12.       אומנם מדובר לכאורה בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.10)], אך נראה כי המקרה שבפניי הינו אחד מאותם מקרים חריגים, שאין מנוס מהתערבות בממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא.

13.       בחינה מדוקדקת של כל הראיות והעובדות שהיו בפני בית  משפט קמא מלמדת שהמסקנות העובדתיות שהסיק בית המשפט מהראיות ומהעובדות שהיו בפניו - על פיהן הוכח ארוע התאונה כנטען והוכח כי נגרם הנזק כתוצאה מהתאונה - הן שגויות. בית המשפט ציין אומנם כי "אכן עולות תהיות מתשובותיו של התובע", וכן כי "נשמע לי מוזר שהוא, בתור מי שעל שמו רשום הרכב אינו יודע כל כך הרבה פרטים", אך על אף זאת קיבל את התביעה. כפי שיפורט בהמשך, מסקנותיו של בית משפט קמא אינן יכולות לעמוד על כנן במקרה זה, בו קיימות ראיות למכביר המעוררות תמיהות ממשיות, שסותרות את גרסת התובע, ומחייבות להגיע למסקנה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, וכי זה המקרה שאין מנוס מלהתערב במסקנתו העובדתית של בית משפט קמא.